תערוכה זו מסכמת עשרים ושתיים שנים של ציור בסדרות. לא כל הסדרות צוירו מלכתחילה כסדרות חלקן הפכו לסדרות בתערוכה מסוימת או לאחר שנים הן בשל זהות צבעונית או רעיונית, אבל כול הסדרות מהשנה הנוכחית צוירו מלכתחילה כסדרות. בתערוכה הוצגו כמובן גם סדרות משנים קודמות אבל הן לא נכנסו לאתר כאן הסדרות המוצגות באתר לא הוצגו במקומות אחרים, לכן כדי לראות סדרות מוקדמות יש להציץ בגלריות האתר (‘ברוח הסטודיו של מרדכי ארדון‘; ‘קרעים בחלום‘, ‘מסתרי הסתיו‘ ועוד)

דבר האוצר

התערוכה הרטרוספקטיבית של ליאת פולוצקי ב"בית האמנים" בתל אביב תיוחד לעבודות-סדרה  – רובן בגדלים קטנים, שיחד מתקבצות לפורמטים גדולים על גבי קירות הגלריה.

לדבריה, הבינה האמנית, במהלך הצגת עבודות בתערוכות שונות, כי היא בעצם יוצרת סדרות, ואף אוהבת ליצור בסדרות. תחילה יצרה סדרות של ציורי שמן על בדים, ובשנים האחרונות יצרה גם סדרות של ציורים בצבעי מים על גבי נייר אחד.

עבודות אמנות כסדרה מוכרות באמנות, והבולט בתחום הוא אנדי וורהול. הסדרות של וורהול – כהדפסי הקוקה קולה, מרילין מונרו ומיצב קופסאות אבקת הכביסה "ברילו" – מיוחדות בחזרות מרובות על אותו הדימוי, כדי להדגיש את חוסר הייחודיות והצריכה ההמונית, העדרית. בהדפסי הסדרות הצבע לפעמים לא אחיד, ונוצרות הפרעות מכוונות לשלמות הדימוי, כחלק מהפן האמנותי של היצירה. קומפוזיציות של סדרה ניתן לראות גם בסגנון ה"Hard-edge", כשבסדרה רפטטיבית חל שינוי בלתי צפוי, היוצר מתח וחוסר איזון.

הסדרות של ליאת שונות. הן מורכבות לעתים מציורים עצמאיים שונים בגודל אחיד, שמחוברים יחד לפורמט אחד גדול. בדרך כלל הציורים הם על גבול המופשט, והבסיס של הסדרות שיצרה בתחילת המאה הוא, כפי שהאמנית מתארת: "נופים שנצפים דרך חלון רכבת או מכונית או מטוס תוך כדי נסיעה". ציורים אלו מתארים תנועה; התנועה של האחד מצטרפת לתנועות של אחרים, ויחד נוצרת עבודה מחזורית של נוף דינאמי מופשט. בהמשך יצרה ליאת סדרות נוספות, חלקן של תמונות קטנות שצמידותן זו לזו בנתה תמונה גדולה, ובה מסר משותף. סדרות אחרות מורכבות ממיניאטורות, שצוירו ומוסגרו בנפרד אבל יוצרות סדרה – מפני הצבע המשותף או הנושא המשותף. בשנה האחרונה יצרה ליאת סדרות מתוכננות בנושא התחממות כדור הארץ  – בצבעי מים ובצבעי שמן.

ההבדל בין הסדרות השונות הוא בדרך כלל בצבעוניות ובתנועה של הצבע על הבדים. בהתאם לכך גם שמות הסדרות הם רגשיים, על גבול הרוחניות: קומפוזיציות בירוקים וכחולים, צמחייה חלומית, מבט ממטוס, קרעים בחלום, אביב צבעוני  ועוד.

רוב הציורים יכולים, כאמור, לעמוד בפני עצמם, אבל הצירוף של מספר ציורים ליחידה אחת מייצר אופציות חדשות ולא צפויות מראש של עבודה אחת גדולה. רוב העבודות מאופיינות בתמהיל צבעוני מופשט ומחזורי, שהצופה יכול לחוות כמעין ריטואל מטפיזי חווייתי.

אריה ברקוביץ

מספר קטעים מתוך קטלוג התערוכה

לפני שאתחיל בתיאור התערוכה הנוכחית, וידוי קטן. לפני שנתיים, זמן קצר אחרי יום הולדתי השבעים ושמונה, החלטתי לכתוב ספק קטלוג רטרוספקטיבי ספק ספר אוטוביוגרפי, אשר יתאר את מכלול יצירתי האמנותית בשישים השנים האחרונות. לצד צילומי היצירות חשבתי להוסיף סיפורים הקשורים בהן. המבצע היה רחוק מלהיות פשוט, משום שהקטלוג היה אמור לכלול בתוכו גם יצירות עלומות, שנוצרו טרם לימודיי בבית הספר לאמנות "בצלאל" – למשל במהלך השירות הצבאי – וכן לא מעט יצירות שנוצרו מאוחר יותר, אך מעולם לא הוצגו. כשהתחלתי בכתיבת קטלוג כוללני זה לא ידעתי אם ואיפה אוכל להציג תערוכה רטרוספקטיבית רחבת היקף, אולם לא נתתי למחשבות אלה להטרידני. יצאתי מתוך הנחה שהקטלוג, אשר הכיל מאות עמודים, יהיה מעניין כשלעצמו, וייתכן שאוכל לפרסמו כספר גם אם לא תוצג תערוכה בצדו. גם בקטלוג הנוכחי, המינורי יחסית, צילומי היצירות מלווים בסיפוריהן.

הקדמה

תוך כדי הצגת תמונותיי בתערוכה האחרונה שלי ב"מוזיאון הטבע" בירושלים שמתי לב שרבות מהתמונות צוירו בסדרות – לא רק דיפטיכונים וטריפטיכונים אלא גם קבוצות של תמונות רבות יותר. חלק מסדרות אלו אף הוצגו לאורך השנים בתערוכותיי. בחמש השנים האחרונות התחלתי לעבוד גם על סדרות של ארבע או שש מיניאטורות בצבעי מים המצוירות על אותו דף. לכן, חשבתי, אם ארצה להציג תערוכה רטרוספקטיבית שתקיף כמה עשרות שנים של יצירה אמנותית, ולא אמצא מקום גדול דיו להכילה, אוכל להסתפק, לפי שעה, בתערוכה רטרוספקטיבית מצומצמת של ציורי סדרות, שגם דרכה יהיה אפשר לעקוב אחר התפתחות עבודתי האמנותית לאורך עשרים ושתיים השנים האחרונות.

איך הגעתי לציור סדרות? התחלתי בכך רק לאחר שגיליתי את קסמם של ציורים בצבעי שמן על בד קַנוַוס. אמנם אמי, עליה השלום, טענה באוזניי שוב ושוב ש"צייר אמיתי" לא מסתפק בציור בצבעי מים אלא מצייר בעיקר בצבעי שמן, אבל לא הסכמתי אתה. ראיתי לא מעט ציורי מופת בצבעי מים, והוקסמתי גם מיצירות יפניות נפלאות שצוירו על נייר בדיו. לא חשבתי כלל לצייר בצבעי שמן. אלא שלפעמים הגורל מגלגל אותנו אל תפנית שלא חשבנו עליה מראש. כך קרה גם לי. באמצע שנות התשעים של המאה הקודמת עברנו דירה. בדירתנו החדשה יש קיר גדול ליד פינת האוכל, וממש התבקש לצייר עליו ציור גדל-ממדים. אולם אני סירבתי בתוקף לצייר על הקיר עצמו. זכרתי את עוגמת הנפש שחוויתי כאשר הקיר הגדול בפינת האוכל, שעליו ציירתי בדירתנו הקודמת, נהרס בידי הקונים למרות הבטחתם לשמור את הציור. אולם גיליתי שלציורים בצבעי מים יש מגבלות, שהראשונה בהן היא גודל התמונה: כשחשבתי לתלות על הקיר תמונה גדולה בצבעי מים, התברר לי שלא רק שאין נייר גדול כזה (120x210 ס"מ); גם האפקט העדין של צבעי המים אינו מתאים לציור כה גדול. החלטתי אפוא לקנות קַנְוָס גדול ולצייר עליו בצבעי שמן. אולם כאן התערב בני הצעיר וטען בחום שהואיל ולא נגעתי בצבעי שמן מאז לימודיי בבצלאל, זה די מטורף להתחיל להתאמן עליהם בציור בגודל כזה. הוא הציע לי לקנות בדי קַנוַוס קטנים, לתרגל עליהם ציור בשמן, ורק לאחר שאהיה מרוצה לחלוטין מהתוצאות, אצייר על הקנווס הגדול. קניתי בדים קטנים והתחלתי לצייר עליהם במלוא המרץ.

מקבץ של תמונות היוצרות סדרה

הואיל ונוכחתי כי מבחינה לוגיסטית קל יותר לצייר תמונות קטנות, שציורן לא דורש זמן רב ומרחב גדול, המשכתי בכך. בשנת 2000 הרגשתי ביטחון מספיק כדי להציג ארבע עבודות בצבעי שמן על בד בתערוכה קבוצתית ב"בית האמנים" בירושלים. העבודות זכו לתגובות חמות, ואף צולמו ופורשו באחד העיתונים. שנה לאחר מכן הייתי אמורה להציג באותו מקום, לראשונה, תערוכת יחיד של עבודות בצבעי שמן. הסתערתי על המשימה, ובמשך השנה וחצי שנותרו לי מזמן אישור התערוכה ועד להצגתה עבדתי ללא הפסקה וציירתי עשרות תמונות קטנות בצבעי שמן על בד. החדר הקטן שהועמד לרשותי ב"בית האמנים" אילץ אותי לחשוב על דרך יצירתית להצגת התמונות אם ברצוני להציג את רובן. לבסוף בחרתי עשרים וארבע תמונות, והנחתי אותן זו ליד זו וזו מתחת לזו. כל אחת משלוש השורות הכילה שמונה תמונות. מכלול התמונות יצר תמונה חדשה של נוף הנראה תוך כדי נסיעה ברכבת: הנוסע מסתכל בחלונות – בתמונות הממוסגרות – ורואה בכל פעם פיסת נוף אחרת. קראתי לתמונה "תצריפי נוף", ובעקבותיה קראתי כך גם לתערוכה עצמה. בסופו של דבר תמונה זו הייתה גולת הכותרת של התערוכה, והוצגה על הקיר המרכזי של החדר האמצעי ב"בית האמנים". מעניין שאף כי התמונות לא צוירו מלכתחילה כתצריף הן יצרו מרקם מעניין ביותר. תוכלו לראותן באתר זה בקטע ‘מן העיתונות‘.

נושא משותף היוצר סדרה

הנטייה לצייר סדרות לא התחילה והסתיימה בתערוכה זו, היא חזרה שוב ושוב לאורך השנים. בתערוכת היחיד הבאה ‘דינמיקה‘, שאותה הצגתי באותה שנה בתיאטרון ירושלים אמנם רוב התמונות היו בודדות, אבל כיוון שחלקן עסקו באותו נושא: "תנועה מהירה" ניתן בדיעבד להחשיבן כסדרה.

תמונה גדולה המורכבת מראש מתמונות רבות

בשנת 2006 יצרתי תמונה גדולה במיוחד, המורכבת מלא פחות מעשרים תמונות, כל אחת בגודל 60x60 ס"מ. התמונה הזאת הוצגה בתערוכת יחיד במרכז הבין-לאומי לאמנות בפריז. ניתן לקרוא עליה בגלריה: "ברוח הסטודיו של מרדכי ארדון" באתר זה. אף היא הוצגה בתערוכה זו.

סיכום התערוכה הנוכחית

תערוכה זו נולדה מתוך רצון לסכם פן אחד של יצירתי בעשרים ושתיים השנים האחרונות – סדרות של ציורים ומייצבים. ברבות מתערוכותיי בשנים אלו נראות סדרות על גווניהן השונים: סדרות מתוכננות מראש, מקבצי תמונות ,שנוצרו בדיעבד סביב נושא משותף והוצגו כסדרות בתערוכה, ולא מעט יצירות גדולות-ממדים, שנבנו מסיבות טכניות מתמונות מרובות. את כל אלה דליתי מתערוכותיי הקודמות, ובמיוחד מהתערוכה "דיאלוגים", שהוצגה לפני כשנה בירושלים. למרות האמור לעיל קטלוג זה אינו בא לסכם את נושא הסדרות בעבודתי האמנותית. סדרות נכללו בה גם קודם לכן, ובזכות האפשרויות המרתקות שתחום זה פותח בפניי אני ממשיכה לצייר סדרות עד עצם היום הזה.

בהתבוננות בתמונות לפי סדרן הכרונולוגי ניתן להבחין בהבדל – בעבודותיי בכלל ובסדרות בפרט – בין אלה שצוירו בשנים המוקדמות של יצירתי האמנותית לאלה של השנים האחרונות. רוב תמונותיי לאורך השנים ביטאו הלכי נפש וניסיון להעלות באמצעות האמנות את הלא מודע, בד בבד עם התבוננות חיצונית מודעת בתופעות אמנותיות שמשכו את לבי – ביטויי האור, הצבעוניות מול המונוכרומטיות, התנועה המהירה, המסתורין שבטבע ואף  התרבות שעליה גדלתי.

ואולם התרחשויות השנים האחרונות הניעו אותי לבטא ביצירותיי יותר מאשר רגשות ותחושות אמורפיות לנוכח הנעשה סביבי; רציתי להדגיש במכוון את המתרחש עכשיו בכדור הארץ. לפיכך ניתן למצוא  בקטלוג זה גם יצירות הקשורות לכאן ולעכשיו. בתקופת הקורונה, כאשר אנחנו, בני האדם, היינו ספונים בבתינו, חגגתי הן עם חיות הבר, שיכלו סוף סוף לנשום לרווחה, והן את התאוששותו של כדור הארץ, כאשר התחבורה המזהמת הצטמצמה מאוד. ביטאתי זאת בסדרות רבות של עיגולים מיניאטוריים צבעוניים בצבעי מים, שהוצגו לפני שנה ב"מוזיאון הטבע", ואחת מהן מצולמת גם בקטלוג זה. השנה, כשיצאנו סוף סוף לנשום בחוץ, התפניתי לחשוב לא רק על חיות הבר, שאנחנו משמידים ללא רחם, אלא גם על המצב המחמיר והולך של עולמנו בכלל, שבו לנשום אוויר נקי כבר לא מובן מאליו. הזלזול שלנו במשאבי הטבע, הניצול הנורא של כל פיסת קרקע וכל עץ, ובעיקר המלחמות האוויליות, המתנהלות בימים אלו, יביאו בסופו של דבר לקצו של עולמנו. תחילה נראה את העולם שאנחנו מכירים כיום רק בסרטים ישנים, ולבסוף לא יישאר מי שיוכל לצפות בעבר. בשתי הסדרות שציירתי במיוחד לתערוכה זו – אחת בצבעי מים ואחת בצבעי שמן – אני מבקשת להראות שאם התהליכים ההרסניים לא ייעצרו עכשיו ומייד, כדור הארץ כולו יתדרדר ויהפוך לאַין.