גלריית עבודות
יצירות נבחרות
דינמיקה
משחקי אור
קרעים בחלום
מעשה בראשית
לברוא עולם קסום מתוך הליבה
מעמקים
ברוח הסטודיו של מרדכי ארדון
תחריטים, פריס 2006
מיניאטורות
קטנות שהן גדולות, מיניאטורות 1999 -2009
מסתרי הסתיו
תמונות מתערוכות קבוצתיות
דיאלוגים, 2014 - 2021

עבודות לפי טכניקה:
מים
שמן
רישום
תחריטים והדפסים
טכניקה מעורבת
מבנים גאומטריים

דיאלוגים

בתערוכה באים לידי ביטוי דיאלוגים שונים: בין כתם לבין קווים דקיקים, בין מונוכרומטיות לבין צבעוניות. בין פורמטים ורקעים שונים, ובין יצירות דו ותלת-ממדיות.

התערוכה הוצגה במוזיאון הטבע בירושלים בחודש אוקטובר 2021. בתערוכה הוצגו 102 עבודות משמונה השנים האחרונות. לפיכך חלק מהעבודות שהוצגו בה השתתפו במשך השנים בתערוכות קבוצתיות בארץ ובעולם וצילומיהן נמצאים בגלריות ‘תמונות מתערוכות קבוצתיות‘ ו‘מיניאטורות‘. רוב היצירות בתערוכה לא הוצגו מעולם.

מתוך קטלוג התערוכה

דבריה של אוצרת התערוכה:

על עבודתה של ליאת פולוצקי

עבודותיה של היוצרת ליאת פולוצקי הן על גבול המופשט ומבטאות הערצה וסגידה ליופי ולאסתטיקה על מכלול מרכיביהן. מקורות השראתה השונים מתמזגים יחדיו, תוך חיבור בין הנופים, הצומח והחי, ובשילוב עם שורשיה היהודיים – ישראלים, עם אהבת הארץ הנטועה בה ועם זיקתה הן לסיפורי התנ"ך והן לתרבות המערבית עליהן גדלה, אלה יוצרים מכלול של עבודות שדווקא בגלל השוני ביניהן, מתמזגות לכלל מקשה אחת בסיפור יצירתה של האמנית. פולוצקי משתמשת במגוון פורמטים שלעתים משולבים לקבוצות בנות תמונות רבות כדי לאפשר לעצמה מרחב פיזי מספיק לביטוי רעיונותיה בתיבולה של הכמיהה לשלמות צורנית. המסע בין הנופים החלומיים מאפיינים את גישתה של היוצרת המעלה על הבד מאוויים סוערים משובצים בזהרורי אור, מקרינים אנרגיות ונעים בקצב מסחרר בין מציאות לדמיון.

תערוכה מיוחדת זו מביאה לכלל ביטוי יצירות שמוטיב בעלי החיים, האדמה והעולם שסובב אותנו, מוצאים את דרך הצגתן בשלל טכניקות המאגדות אותן למארג של מקצועיות ואסתטיקה משובב עין ונפש. העבודות המונוכרומטיות, הן בצבעי המים והן בצבעי השמן, נותנות לצופה הצצה לנבכי נשמתה המטלטלת, הנעה בין שלווה ורוגע לבין התפרצות יצרית נטולת רסן. התנועה היא מוטיב חוזר ביצירות והמעברים בין האקטים הדינמיים לבין משיחות המכחול הפואטיות, בין כתם לקו ובין מונוכרומטיות וצבעוניות, משתפת את הצופה בסיבות שהובילו ליצירתן ובעיקר על השוני הדרמטי המאפיין תקופה זו. זוהי גם סיפורה של תקופה, הן האישית של היוצרת והן של האירועים והטלטלות שבסביבתה הקרובה וגם הרחוקה יותר. שתי תקופות אלו נעות בצירים מקבילים אך יוצרות גם נקודות מפגש האופייניות להשקפת עולמה של פולוצקי ומובילות את הצופה להבנה רבה יותר של היצירות הנראות ממבט ראשון מופשטות לחלוטין בעוד התבוננות מעמיקה יותר מעשירה ומשתפת אותו בצפונותיהן.

ד"ר זיוה גבע-לוין

על התערוכה בהרחבה

הקדמה

איך לסכם שמונה שנות אמנות? מלבד טביעת אצבעותיה של האמנית, הניכרת, מטבע הדברים, בכל היצירות, מה משותף  בין עבודות  שנוצרו לאורך תקופה ארוכה לא-הומוגנית מחומרים שונים, בנסיבות שונות, ומתוך הלכי רוח שונים? החוט המקשר את העבודות השונות טווי משורה של דיאלוגים פנימיים בין ניגודים. בעמודים הבאים אתאר את הדיאלוגים אשר הולידו את היצירות ומוצאים בהן את ביטוים. אני מבקשת אפוא לשפוך אור על תהליכי היצירה שלהן, תהליכים שמן הסתם יש בהם כדי ללמד על תהליכי יצירה אמנותית בכלל. הואיל וזכיתי להציג גם במוזיאון דידקטי, עלה בדעתי שהסבריי הכנים ידברו גם אל  צופים שעדיין אינם בני בית בעולם האמנות. אני מקווה שהביאורים יתרמו לא רק לאהבתם את האמנות אלא אף להבנתה.

בניגוד לדעה המקובלת יצירת אמנות נולדת לא רק מרצון חופשי של האמן,  אלא גם מתהפוכות גורל. האמן שיצר את היצירה לא בהכרח מודע לסיבות שהובילו ליצירתה, ואם הוא מודע לכך, לא תמיד יטרח להסבירן, בהאמינו ש‘תמונה שווה אלף מילים‘. ואולם בהנחה שתמונות שורדות אחרי בעליהן, אמן החוסך במלים בחייו צריך להביא בחשבון שלאחר מותו לא תהיה לו שליטה על המלומדים אשר יפרשו את עבודתו, ואלה לא בהכרח יקלעו לאמת שלו.  משום כך, וכן כדי לפתוח בפני הדור הצעיר אשנב לרזיהם של תהליכי היצירה, אני מסבירה את עבודותיי ואת  האירועים והתחושות שהביאו ליצירתן.

שמונה השנים שמפירותיהן אני מציגה כאן היו תקופה יוצאת דופן בדרכי האמנותית: במשך כשלושים השנים שקדמו להן ערכתי 25 תערוכות יחיד והשתתפתי ב-150 תערוכות קבוצתיות; לעומת זאת בשמונה השנים האחרונות לא ערכתי אפילו תערוכת יחיד אחת, והשתתפתי בתערוכות קבוצתיות מעטות.

צייר אמנם יכול בהחלט שלא להציג את יצירותיו בתערוכות, אך אינו יכול שלא לצייר. מעיין יצירתי לא חדל אפוא לנבוע בשנים אלו; נהפוך הוא: ציירתי הרבה מאוד, שהרי לי, כמו לציירים רבים, עצם הציור כמוהו כנשימה, עד כדי כך שלא רציתי לגזול זמן יצירה כדי להתעסק בסידור תערוכות. כמובן, היו לכך סיבות נוספות, שאותן אנסה לפרט בהמשך. כמו כן אתאר ואסביר בקצרה מה השתנה לאחר תערוכת היחיד האחרונה שלי, ‘מסתרי הסתיו‘, שהוצגה בבית האמנים בתל אביב בשנת 2013.

מעבָר לציורים מונוכרומטיים: 2014–2017

הצבעים היו תמיד חלק בלתי נפרד מציוריי. מדוע אפוא עברתי פתאום לציור מונוכרומטי בגוני גוונים אפורים?  במבט לאחור אני יכולה לומר שדווקא תערוכת היחיד ‘מסתרי הסתיו‘, שבה הצגתי עשרות תמונות בצבעים עזים, גרמה לי מעין ראקציה, ואולי אף סלידה מסוימת מצבעוניות עזה. לכן הוספתי לאותה תערוכה טריפטיכון מונוכרומטי, שצויר ימים מספר לפי הפתיחה, ועד לרגע האחרון אוֹצֵר התערוכה התלבט אם לשלבו בה.

 

מאז ומעולם הכתם הצבעוני דיבר אליי יותר מרישום קווי, אולם לאחר ציור הטריפטיכון, שבו הצבעים לא ‘גנבו את ההצגה‘ (כפי שהתבטא אז אחד המבקרים), משהו בהשקפת עולמי כאילו נסדק. אחרי התערוכה התחלתי לצייר, במרץ רב ולאורך זמן, תמונות מונוכרומטיות בגוונים שונים של אפור. גוונים אלה גם התאימו למצב רוחי באותה תקופה. השפיע עליי התהליך המתיש של הוצאת ספר העיון שלי ‘מעבר לגבול היכולת‘, לאור, ספר  שעניינו בהורים ומורים המאלצים תלמידים ללמוד מעבר לכוחותיהם.

כתיבת הספר לא גרמה להפסקת יצירתי האמנותית, אבל ההתעסקות בו, ובעיקר הלוגיסטיקה סביב עריכתו, לא הותירו לי זמן לארגן תערוכות יחיד. הסתפקתי בהשתתפות בתערוכות קבוצתיות, שאליהן שלחתי הפעם מיניאטורות ותמונות בצבעים מונוכרומטיים.

רובן בנויות עדיין מכתמים מופשטים, בדומה לתמונותיי בשנים קודמות.

התערוכה הראשונה הייתה ב-2014 – תערוכת מיניאטורות בין-לאומית. אליה שלחתי שלוש תמונות בצבעי שמן על בד בגוני אפור ללא קווים.  ב-2015 השתתפתי בתערוכת מיניאטורות בשם ‘גוונים‘, שהוצגה בגלריה ‘ליד האגם‘ ברעננה. שם הצגתי מיצגים עשויים מפימו בשחור לבן בתוך קופסאות שקופות. מיצגים אלו  אמנם זכו לתגובות נלהבות, אך לא השפיעו על המשך עבודתי האמנותית. המפנה התרחש  בתערוכה ‘חיות באמנות‘, שבה השתתפתי ב-2016. תערוכה זו המריצה אותי לצייר ציפורים בצבעי מים מונוכרומטיים אפורים, ובזכותן גיליתי את קסמם של הקווים, קסם שהשפיע גם על יצירותיי המופשטות לאחר מכן. אפשר לומר אפוא שבמקום הצבע, שהיה שנים רבות תמצית אמנותי, התנסיתי עתה במיזוג טהור ביותר בין כתם לקו בחיפוש אחר הבעות, גוונים וקומפוזיציות חדשות.

נגיעות צבע: 2017

אדם אינו יכול להמשיך לברוח מעצמו, ולכן, לאחר כמה שנים של ציור מונוכרומטי, חזרתי לצייר בצבע. אולי גם נרגעתי לאחר שספרי נמצא בחנויות, וכבר לא היה עליי לטרוח בגינו. אולם שנים של ציור מונוכרומטי השפיעו גם על עבודותיי הצבעוניות. הצבע חזר תחילה רק לרישומים מיניאטוריים בצבעי מים אבל הצבעים לא השתלטו על התמונות כמו פעם, לא היו עוד בוטים ועזים; הם התבטאו בנגיעות קלות של צבעי פסטל שקופים ועדינים ליד הקווים השחורים, לא רק בתמונות צבעי המים אלא גם בתמונות צבעי השמן.

חזרה למונוכרומטיות:  2018

בשלהי 2017 נסעתי לאנטרקטיקה, ואף כי לא נכנסתי לפנים היבשת, המבט על הקרחונים הלבנים מסיפון האונייה בדרך לשם והאכזבה שבשל תנאי מזג האוויר נבצר ממני להתקרב ליבשת, השפיע עליי כך שהמאבק בין ציור צבעוני ובין ציור מונוכרומטי נמשך.

בשנת 2018 גיליתי שוב את קסמן של תמונות בגוני אפור בלבד, וכן את קסם הפורמט המרובע, שאותו נטשתי בשנים הקודמות. באותה תקופה עברתי גם לשימוש בפורמטים גדולים יותר בצבעי שמן על בד, כדי לבטא ביתר עוצמה את הקשר בין הקו לכתם בתמונות המונוכרומטיות. עם זאת ניסיתי במודע לחקות את האווריריות והעדינות של צבעי המים; חלל הבד הלבן, רֶמֶז לשלג, חיקה את הדף הלבן ותפס את רוב שטח התמונה.

מיצבי קוביות:  2019

בשנה שבה ציירתי את התמונות המונוכרומטיות השפיעו על יצירותיי הבאות נסיבות בלתי צפויות. רציתי להשתתף בסדנה לאמנים בת שלושה חודשים בצ‘נגדו שבסין. התנאי להשתתפות היה ליצור במקום יצירת אמנות שתבטא את הקשר בין היחיד לקהילה. כיוון שבצ‘נגדו ישנן חוות, ובהן פנדות בצבעי שחור-לבן, וגם היה מתוכנן לבנות שם ירח מלאכותי שיאיר את העיר, הצעתי למארגנים שאקים מֵיצָב, אשר יהיה מורכב ממספר קוביות גדולות, מעוטרות מכל צד בצבעי שחור-לבן-אפור, באופן שהעיטורים, אשר יזכירו במהותם נופים, ימשיכו זה את זה לא רק על כל קובייה אלא גם בין קובייה לקובייה, וייצרו נוף פנורמי חדש.  הצבת הקוביות זו ליד זו  תסמל את שילוב הפרט בחברה וכן את שילובם בנוף, כשהירח המלאכותי יאיר את העיר. כדי להדגים את תוכניתי יצרתי קבוצות של כמה קוביות בצבעים מונוכרומטיים ושלחתי את התצלומים לסין. אמנם לא התקבלתי לסדנה, אך בזכות הניסיון שצברתי בציור על קוביות מצאתי עניין בציור סדרות נוספות של קוביות. תחילה מונוכרומטיות לאחר מכן עם נגיעות צבע ולבסוף צבעוניות לגמרי. את אחת מהסדרות הקטנות והצבעוניות שלחתי באפריל 2019 לתערוכה בין-לאומית של מיניאטורות והיא זכתה שם בפרס. גם לאחר התערוכה המשכתי לצייר סדרות של קוביות מיניאטוריות צבעוניות בד בבד עם ציור תמונות בצבעי שמן, עדינים כמו צבעי מים. (אלה גם אלה טרם השתתפו בתערוכות.)

לימים נסעתי לסין ועברתי בצ‘נגדו לראות את המקום שבו קיוויתי לשהות. בצ‘נגדו ביקרתי בחוות פנדות והתלהבתי מהן עד כדי כך שלאחר מכן ציירתי אותן. אחד מציורים אלה הוצג בארצות הברית בשנת 2020 בתערוכה השנתית ‘חיות באמנות‘.

בהנגדה חריפה לציורים בצבעי פסטל אלה ציירתי באותה שנה בצבעים קונטרסטיים  על  פיסות בד קטנות צבועות בשחור, שהתגלגלו לידיי. שלוש מהן הוצגו בארצות הברית בתערוכת המיניאטורות הבין-לאומית בשנת 2020.

ציור על בדים שחורים: 2020

המגיפה העולמית, שגם מנעה הספקת מוצרים, גרמה לי לצבוע בעצמי בדי קנווס גדולים יחסית בצבע בסיס שחור.  הציורים הללו נעשו פחות ופחות צבעוניים ומרנינים על רקע תחושותיי הקודרות עם התפשטות המגיפה, ובשלב מסוים הפסקתי לצייר עליהם.

מיניאטורות עגולות: 2021

רק כשיצאנו סוף-סוף מהקורונה חזרתי לצייר בצבעים אופטימיים. ציירתי מיניאטורות צבעוניות עגולות כדי לבטא את תקוותי כי הפנמנו את לקחי המגיפה לטובת כדור הארץ, וכי מעתה האנושות תצעד בדרך הנכונה.

זמן קצר לאחר מכן, למרבה הצער, פרץ מבצע ‘שומר החומות‘ בעזה. נזכרתי בציור פנורמי, – ‘לילה מאיים בדרום‘ שתכננתי להרכיב מארבעה חלקים, אך הפסקתי בשנת 2020; לא ידעתי איך להמשיך אותו, והסתפקתי בדיפטיכון. עכשיו באיחור של שנה הוספתי מימין לדיפטיכון שני חלקים זהים בגודלם, תזכורת עגומה למצב בדרום.  המשכתי לצייר, נעה בין מצב רוח אופטימי, עם החזרה לשגרה, למצב רוח פסימי, כשהקורונה שבה והרימה ראש. והציורים – בהתאם.

בסיכום – ניסיתי להסביר כיצד הלכי רוח פנימיים ואירועים חיצוניים משפיעים על היצירה האמנותית – לא תמיד בהתאם לתכנון מראש – ולכן משקפים את המציאות הפנימית והחיצונית שבה חי האמן. פירוט על היצירות עצמן מובא בהמשך הקטלוג.

ד"ר ליאת פולוצקי

כריכת הקטלוג




בחזרה לתערוכה