גלריית עבודות
יצירות נבחרות
דינמיקה
משחקי אור
קרעים בחלום
מעשה בראשית
לברוא עולם קסום מתוך הליבה
מעמקים
ברוח הסטודיו של מרדכי ארדון
תחריטים, פריס 2006
מיניאטורות
קטנות שהן גדולות, מיניאטורות 1999 -2009
מסתרי הסתיו
תמונות מתערוכות קבוצתיות
דיאלוגים, 2014 - 2021
רטרוספקטיבה של סדרות, 2000 - 2022

עבודות לפי טכניקה:
מים
שמן
רישום
תחריטים והדפסים
טכניקה מעורבת
מבנים גאומטריים
קטנות שהן גדולות, מיניאטורות 1999 -2009
אודות התערוכה/היצירות לחצו כאן > 

קטנות שהן גדולות

תערוכה זו של 100 מיניאטורות הוצגה בספטמבר 2010 בבית-האמנים בירושלים
 
זוהי תערוכת יחיד של מיניאטורות בצבעי מים ובצבעי שמן על נייר ועל בד. תערוכה זו מסכמת עשר שנות עבודה על מיניאטורות. לפיכך, חלקן הגדול של העבודות שהוצגו בה, השתתפו במשך השנים בתערוכות קבוצתיות רבות בארץ ובעולם וצילומיהן נמצאים בגלריית המיניאטורות באתר זה. בנוסף, בתערוכה בבית האמנים הוצגו גם מיניאטורות שלא הוצגו קודם לכן ובעיקר מיניאטורות משנת 2009 בצבעי שמן על בד שמוצגות כאן לראשונה.


מתוך קטלוג התערוכה

דבריה של אוצרת התערוכה
קטנות שהן גדולות

הציורים המוצגים כאן הן תמונות מיניאטוריות ויש להתבונן בהן היטב על מנת לחדור למהותן. אנחנו מתבוננים בתמונות מקרוב ותוהים על היכולת, על המגוון ועל העושר שמתגלה לנו שוב ושוב במעשה הפסיפס הזה.

ציוריה של ליאת פולוצקי ספוגים בליריות מיוחדת במינה השורה על הציורים כולם, ללא הבדל מהותי בין נושאיה השונים: פינות ונופים, שקיעות וזריחות, יערות ועצים או עונות השנה. אלה גם אלה  נוטלים אותנו עמם לעולם קסום וצבעוני.

לא נזהה כאן, כמו בציורים ריאליסטיים, נקודה ומקום בנוף שסביבנו. אין הדבר חשוב כלל בציוריה של ליאת, שכן מראי המקום שלה באים ממקומות אחרים לגמרי: מעומק לבה, מתוככי נפשה וממרחבי הידע שלה, הפורצים לנקודות כה רבות. אין ספק שהללו משליכים על המתבונן וסוחפים אותו למקומות דומים ושונים, בעת ובעונה אחת, בנפשו ובנשמתו הוא. ליאת מכתירה את ציוריה בשמות שהם לכאורה תיאוריים, כמן "ירושלים בחורף" או "אגם בשקיעה" , אך עיון מעמיק יותר יוליך אותנו, הצופים, לעולם אחר, שונה ואסוציאטיבי בהרבה. היער הופך פתאום ל"קצה היער" המשרה פחד, הסתיו והשלכת מעוררים בנו מצב רוח מסוים מאוד. מילים כמו חורבות, קסם, דמיון או הניגוד שב"סלעים חיים" אינם מותירים אותנו שקטים אלא דרוכים, מצפים לדבר והיפוכו: לסערה, לעלים נושרים, לממלכת ניגודים מעוררי סקרנות שאור זורם ברבים מהם. אכן, תוך כדי התבוננות בתמונות אנו מבחינים בעושר בלתי רגיל של צבעוניות עשירה, עומק ופרספקטיבה בלתי צפויים; תחושת חלוף מהיר, כאילו צופים אנו בנופים אלה מבעד למסך של אור רב או ערפל מסתורי ולעתים עומק בלתי נדלה.

חריגות בתערוכה העבודות הריאליסטיות והמדויקות של הציפורים. אמנם הן מצוירות באורח מציאותי כציפורים וצבעוניותם מודגשת ועשירה, אך הרקע משאיר אותנו במקום בלתי ברור, בנוף בלתי מחייב חיצונית, שמקורו אולי בנופים פנימיים.

לאחרונה הוסיפה האמנית למגוון עבודותיה גם עבודות קטנות, מיניאטוריות ומרובעות, בצבעי שמן על בד. נראה לי שבעבודות אלו הושג, במיומנות רבה, עומק רב, באמצעות רובדי הצבע ונגיעות המכחול, המרמזות על העולם הנוצר בתוכן ובה בעת אין הן מאבדות את השקיפות המופלאה המופיעה בציורים שבצבעי המים. דומה שאמנותה של ליאת פולוצקי מתייחדת ביכולת זאת; אין היא מתרכזת בפרטי פרטים ריאליסטיים, כפי שנהגו בעבר אמני המיניאטורות אלא בוראת לפנינו עולם חדש שלם באמצעות הצבע. גדולתה של ליאת היא בהעברת דברים כה גדולים במידות כה קטנות שבתוכם היא מצליחה להעביר עושר גדול ועומק רב.

עירית שלמון

על התערוכה בהרחבה והדרך שבה הגעתי לצייר את הקטן מטבעו

בשנת 1999 הצטרפתי לאגודת ציירי המיניאטורות בישראל, זו הייתה, למרבה האירוניה, גם השנה שהתחלתי בה לצייר בצבעי שמן על בד. עד לאותה תקופה נעשו מרבית ציוריי בצבעי מים, והמעבר לצבעי השמן נעשה לאחר תקופה קצרה של ציורי מחשב (1966). ציורי המחשב נראו במידה רבה כאיורים לספרים: צבעים חזקים, משטחי צבע חלקים, קווי מתאר ונושאים ברורים הניתנים מיד לזיהוי. אמנם ציורים אלו לא הוצגו מעולם, אך הם גרמו לשינוי דרמטי בצבעוניות של עבודותיי לאחר מכן. צבעי המחשב העזים השפיעו בעיקר על צבעוניותם של תמונותיי הראשונות בצבעי שמן והם צוירו בצבעים רוויים ובוהקים. נוסף על כך, כיוון שרציתי להבחין בינם ובין ציורי המים, ציירתי אותן בשכבות צבע עבות ובמשיחות מכחול מקוטעות - ( בדומה לאימפרסיוניסטים ("מתגעגעים לאירופה", 2001  

בתחילת האלף התרכזתי בעיקר בציור תמונות גדולות בצבעי שמן. ככל שהתמקדתי בהיקפים גדולים יותר ויותר, כך השתמשתי במכחולים גדולים מאוד ותנועות יד רחבות., משיחות המכחול הקטנות הפכו למשטחי צבע גדולים על פני התמונה כולה. ככל שהתמונות גדלו והלכו, הן הפכו לספונטאניות יותר ויותר, משוחררות ונעדרות פרטים. הדגש הושם על הכתמים הצבעוניים, המרוחים בשכבה דקה על הבד, ונעדרו מהם לחלוטין קווי המתאר שכה אפיינו את ציורי המחשב. הגוונים בצבעי השמן התמזגו זה בזה, הלכו ונמוגו, חזרו והתעצמו תוך השפעה הדדית, בדומה למיזוג שכבות הצבע השקופות והעדינות של צבעי המים. תנופת היד הרחבה על פני משטח בד גדול הצליחה לבטא את סערות הטבע ואת סערות הנפש במידה רבה יותר מאשר בצבעי המים שקדמו להם. הדבר השפיע גם על נושאי העבודות בצבעי השמן, שנבעו בעיקרן מרחשי הלב והדמיון. כך, על אף שהתמונות צוירו בהשפעת הנוף וסביבתו, היה הקשר בין תמונות אלו לבין המציאות עקיף ולפעמים לא ברור; חלק ניכר מהן נראו אפוא, במבט ראשון, מופשטות לחלוטין; אך במבט שני הן פתחו חלון רחב לדמיון של הצופה. התמכרתי לציורים אלה בעיקר משום שהייתה זו דרך בלתי אמצעית ואינטואיטיבית לבטא את סערות הנפש והמיית הלב.

ציור המיניאטורות שנעשה באותה תקופה אפשר לי להמשיך ולצייר גם בצבעי מים, אך בממדים קטנים מאוד; כך, גם אם המיניאטורות היו המשך טבעי לציורי המים שקדמו להם, הן היו שונות מהם - ולא רק בגלל הגודל. לדוגמה, בתערוכה "קטנות, קטנות יותר וגדולות" (1987) הצגתי מספר רב של תמונות קטנות, בחלקן על גבול המיניאטורות, אך הן היו שונות בתכלית מהמיניאטורות שהוצגו שתים עשרה שנה מאוחר יותר. תמונות מוקדמות אלו נראו כפיסות חתוכות וזעירות של נוף, כאילו מצאתי לפתע קטע נוף מעניין וקטעתי אותו בנקודה מסוימת. הדבר נבע בעיקר מהעובדה שחלק גדול מהן לא צוירו מלכתחילה כתמונות קטנות אלא היו קטעי ציור שנחתכו מתמונות גדולות יותר. אחרות נראו כתמונות מופשטות למחצה. מאוחר יותר (1989, 1992) הצגתי ציורים גדולים בצבעי מים, שצוירו מהתבוננות בטבע; גם הם, למרות שצוירו בטבע והיו אמורים לתאר נושאים ריאליסטיים יותר (פיסות קרקע מוצקות, ערמות אשפה בחוף הים, שברי בתים, חורבות מסורגות וכד‘), נראו מופשטים במידה מסוימת ("התבוננויות" גלריה נורה), ירושלים

בין שלוש נקודות המבט הללו (צבעי המים המוקדמים, תמונות השמן הגדולות וציורי המחשב), נכנסו המיניאטורות. כאמור, הן היו מצד אחד כאילו המשך טבעי לצבעי המים אך מצד שני, בניגוד לרוב ציורי המים שלי, לא יכלו להיות אינטואיטיביות ומשוחררות; שהרי כבר בתערוכה הראשונה של המיניאטורות שהשתתפתי בה ("תערוכת התנ"ך" הבין-לאומית, שהוצגה תחילה בבית גבריאל ולאחר מכן באוסטרליה ובניו-זילנד), התבקשנו לצייר נושא מוגדר, בגודל מוגדר ואפילו בגודל מסגרת מוגדר ולא לחרוג מהכללים הנוקשים של ציור מיניאטורות. התמונה הייתה חייבת להיות קשורה לאחד הפסוקים בתנ"ך (ולמציאות שבאה לתאר ("כול דמי אחיך זועקים אלי מן האדמה", 1999  

מאז, במשך כעשר שנים, השתתפתי בתערוכות רבות של מיניאטורות בארץ ובעולם. חלקן הגדול נסב סביב נושא מסוים ומוגדר מראש, אילוץ שחייב את המיניאטורה להיות קשורה בקשר כלשהו עם המציאות שהיא נועדה לייצגה, לפעמים בקשר חזק מאוד; דוגמה מובהקת הייתה תערוכת "חיות" בתל אביב, שחרגתי בה ממנהגי וציירתי תמונות ריאליסטיות של ציפורים

במהלך התקופה לא ציירתי את כל המיניאטורות בצבעי מים; חלק מהן היו תמונות של נוף מופשט בצבעי שמן על נייר ("שפל בחורף",2004 ),
שהזכירו מאוד את תמונות השמן הגדולות שלי. עם זאת בלט כמובן ההבדל הגדול בין הציורים הגדולים, שבהם נתתי דרור לעצמי וציירתי ללא כל חוק מגביל, לבין ציורי המיניאטורות, שהיו מקובעים בחוקים נוקשים ללא אפשרות של חריגה כלשהי בדומה לחוקי הסונטה או לחוקי הדפס הפילר   (pillar) היפני [ציור צר וארוך מאוד] שדווקא מהווים אתגר עבור הנשמעים להם. הכניעה לחוקים נוקשים ביצירתי הייתה לי אתגר חדש, מעין תהליך של התבגרות ותחושה של הישג: גם ביצירה זעירה של 9X9 ס"מ ניתן להביע את רחשי הנפש והלב.

אולי אירוניה יש בכך שרק אחרי תשע שנות ציור מיניאטורות על נייר, יכולתי לצייר גם מיניאטורות בצבעי שמן על בד. היה זה תהליך הדרגתי: בשנים 2007, 2008 התחלתי לצייר תמונות מרובעות בצבעי שמן על בד (כניעה לתכתיב הציור המרובע) דוגמאות לכך בתערוכות הקבוצתיות ("שיח מתפרץ", 2008 ), ובהם הרשיתי לעצמי לנטוש את הכלל שקבעתי בציור צבעי שמן – כתמים בלבד; בשלב הבא הוספתי בתמונות קווים בצבע, בדומה לקווים בתמונות צבעי המים; מכאן קצרה הדרך לציור מיניאטורות בצבעי שמן על בד, שגם בהם יש קווים מצוירים וקשר ברור יותר למציאות החיצונית.

מיניאטורות אלו גדולות יותר מהמיניאטורות שצוירו על הנייר, בחלק מהן הצלחתי להעביר את אווירת החופש שאפיינה את ציוריי הגדולים, ואילו אחרות נראות כשילוב בין התמונות בצבעי המים לבין התמונות בצבעי השמן. יש גם לזכור שבשל ההיקף המרובע הקטן של כל העבודות הללו, לא הייתה נקודת המוצא יכולה להיות חופשית כמו בצבעי השמן הגדולים, משום שציורם מחייב שימוש בשרירים העדינים של כף היד ובמכחולים דקיקים. עם זאת, הגודל הקטן מחייב שיהיה ביצירה דבר ברור יותר וניתן לזיהוי ולהזדהות.
 
ליאת פולוצקי

קטלוג התערוכה קטנות שהן גדולות הכיל צילומים של 100 מיניאטורות בגודל טבעי
יצא לאור באוגוסט 2010
הוצאת אריפש
מסת"ב 978-965-7281-09-3

כריכת הקטלוג




בחזרה לתערוכה