גלריית עבודות
יצירות נבחרות
דינמיקה
משחקי אור
קרעים בחלום
מעשה בראשית
לברוא עולם קסום מתוך הליבה
מעמקים
ברוח הסטודיו של מרדכי ארדון
תחריטים, פריס 2006
מיניאטורות
קטנות שהן גדולות, מיניאטורות 1999 -2009
מסתרי הסתיו
תמונות מתערוכות קבוצתיות
דיאלוגים, 2014 - 2021
רטרוספקטיבה של סדרות, 2000 - 2022

עבודות לפי טכניקה:
מים
שמן
רישום
תחריטים והדפסים
טכניקה מעורבת
מבנים גאומטריים

מעמקים, מסע למעמקי הים ולמעמקי הלא-מודע

התערוכה הוצגה:

בדצמבר 2004 בצמח על שפת הכנרת בבית גבריאל
במרץ 2006 בירושלים, בגלרייה של תיאטרון ירושלים

תערוכה של תמונות כחולות בצבעי שמן על בד. בסדרה הנוכחית באים לידי ביטוי הים ומעמקיו. הים הוא מסתורי, צופן סודות ודמוני ולפיכך מעמקיו הם תהום לא מודעת בדומה לתעלומת הנפש האנושית.
הסדרה נקראת "מעמקים" הן בשל הרצון לשקף ביצירות את מעמקי הים הסוער והן בשל הניסיון להעלות באמצעותן את רזי הלא-מודע האנושי.


מן העיתונות:

"בסדרת הציורים הנוכחית באים לידי ביטוי הים ומעמקיו"... "הים הוא עמוק והפכפך בשל גווניו המרובים ובשל העובדה שהוא משנה פניו מעת לעת בצורה לא צפויה; משלווה מדומה לסערה מסוכנת, דרך כל צבעי הכחול, האפור והירוק"...
"כדי להביע תחושה זו  הגבלתי את עצמי מראש לציור סדרה של תמונות המצוירות כולן בצבע הכחול על גווניו המרובים. משחקי הצבעים הכחולים, שאליהם ניגשתי, ללא דעה מוקדמת ולא תמיד מודעת, הובילו אותי עמוק ללא-מודע של עצמי"...
קטעים מתוך מה שנכתב על התערוכה 
בעיתון "בעמק וברמה" גיליון מס‘ 106 דצמבר 2004

על התערוכה בהרחבה

המעמקים בראי הפסיכולוגיה והמיתולוגיה

מעמקים (ש"ע) ים, מעבה, מעיין, מצולה, מקור, נבך, נבכים, עובי, עומק, תהום [עומק] ההפך מגובה, פסגה. ("מילה במילה" תזאורוס של השפה העברית; איתן אבניאון).

בבדיקת המלים הנרדפות למלה "מעמקים" מתברר, שלא רק המלה "מעמקים" היא מלה טעונה, אלא גם כל אחת מהמלים הנרדפות לה, כל אחת מהן בעלת משמעויות רבות ואסוציאציות נוספות. לדוגמא, המלה "ים", מבטאת לא רק את הממשות הפיסית של הים בהשוואה ליבשה, אלא גם מבטאת "שפע אין סופי" ובהשאלה גם את ה"לא-מודע" האנושי. לא בכדי טוען הפסיכולוג יונג, שהמסע בים של גיבורי יוון המיתולוגיים מקביל למסע לתוך הנפש.

היוונים האמינו, שכאשר האדם עובר מן העולם הזה הוא מגיע לעולם המתים – לממלכתו של הָדֵס שבמעמקי האדמה. בעולם הזה ניתן לפגוש גם את אל השינה היפנוס ואת אל החלומות  וזאת משום שמצב החיים הקרוב ביותר למוות הוא מצב החלימה.

מכאן; עולם המתים היווני אף הוא במידע מסוימת עולם הלא-מודע. הן הים העמוק והן הָדֵס נמצאים במעבה האדמה ולכן הם לא רק אפלים, כהים ומסתוריים אלא גם צופנים עושר רב. בתוך האדמה חבוי עושר של מחצבים ואף הים משופע באוצרות טבע; אוצרות של ספינות טבועות ושל יבשות שנבלעו בתוכו. הבעיה היא, שכל האוצרות הללו קבורים עמוק ואינם ידועים לנו -  אנחנו לא מודעים להם בדיוק כפי שאיננו מודעים לעולם הלא-מודע הפרטי שלנו. ההתחברות של האדם עם החלקים הנסתרים בנפשו חשובה אמנם אך אם היא נעשית בעיתוי הלא נכון או בדרך בלתי זהירה, איננה נטולת סכנות; היא יכולה במקרים מסוימים לסכן את האני (האגו) הרציונלי ולהביא  להתפרקותו, לגרום לאובדן קשר עם המציאות ולשקיעה לתוך הלא-מודע.

"כניסה" זו ללא-מודע מקבילה למסע הגיבורים המיתולוגיים בדרכם לביצוע משימתם: גם מסע הגיבורים מלא סכנות והוא מסתבך והולך ככל שהם מתקדמים בדרכם לביצוע משימתם, וכשהם מתגברים על  מהמורות וקשיים  - הם מתחזקים והולכים לקראת סיום משימתם.

משמעות המעמקים הכחולים לגבי

גם בדת היהודית יש מקום של כבוד לצבע התכלת, כיוון שהוא מזכיר את צבע הרקיע ורקיע דומה לכסא הכבוד. רבי יהודה טען, שמטה אלוהים היה עשוי תכלת וכך גם לוחות הברית, לכן ציווה אלוהים את בני ישראל להניח צבע זה על טליתותיהם. במשך שנים רבות יהודים לבשו ציצית עם חוט של תכלת, כדי לזכור את הכתוב בלוחות הברית. צביעת פתיל תכלת בציצית נחשבת כ"מצוות התכלת". צבע התכלת היה גם אחד מצבעי בגדיו של הכהן הגדול וצבעי יריעות המשכן הצבע נתפס גם כמעיד על טוהרה ומסמל את רוחניותו של העם היהודי ולא בכדי אומרים על אדם טהור שאין בו מתום - "טלית שכולה תכלת".

אישית, אני מפרידה היטב בין צבעם התכול של השמים ביום בהיר ובין צבע הים והם אינם נמצאים אצלי באותה דרגה אסוציאטיבית. השמיים אכן נראים עדינים-רוחניים בגווניהם הבהירים-תכולים ואף כי הם הופכים להיות מסתוריים בצבעיהם הכהים לאחר שקיעת החמה - אין הם דומים לים. הים הוא עמוק, הפכפך בשל גווניו המרובים וגם משום שהוא משנה פניו מעת לעת בצורה לא צפויה: משלווה מדומה לסערה מסוכנת, דרך כל צבעי הכחול, האפור והירוק. בעיניי הים, הוא תמיד משהו יותר מסוכן מאשר מהנה  -  הגלים הלבנים וקצפם המלוח, התהום העמוקה הנפערת לרגלי מי שמתרחק מהחוף והמערבולות התוקפניות. הים מסמל עבורי, בדיוק כמו אצל היוונים הקדמונים, תהום לא מודעת, מסתורית, צופנת סודות ודמונית.

סדרת הציורים נקראת "מעמקים" הן בשל הרצון לבטא את מעמקי הים הסוער והן בשל הניסיון לבטא את מעמקי הנפש. אלו אינם ציורים מונוכרומיים שכן גם אם הגבלתי את עצמי, כביכול, להשתמש בצבע אחד בלבד  – הכחול – למעשה ציירתי בהרבה מאוד גוונים צבעוניים; החל מהכחול אינדיגו הכהה (הצבע מופק מדג המשתמש בו כדי להסוות מקומו בים העוין), דרך הכחול הפרוסי (שאף הוא כהה אך בתוספת לבן הופך לטורקיז), וכחול הקובלט הקר ועד הכחול האולטרה-מרין, הקרוב מאוד לסגול (ומכאן חמימותו). בנוסף, השתמשתי בתערובות של כל אחד מצבעים אלו בינם לבין עצמם ובינם לבין הצבע הלבן. משחקי הצבעים, שאליהם ניגשתי, ללא דעה מוקדמת ולא תמיד מודעת, הובילו אותי עמוק ללא-מודע של עצמי. תקוותי היא שגם המתבונן יגלה בתמונות המסתוריות הללו צפונות שאינן נגלות מיד, אלא צריך להעמיק פנימה ולהתאמץ לראותן. ככלות הכול, לא רק יצירת האמנות אלא גם ראיית האמנות מקרבת אותנו ללא-מודע ולמודעות רבה יותר למעמקים שבנו. 

ליאת פולוצקי [לקוח מקטלוג התערוכה]

כריכת הקטלוג


 

 



בחזרה לתערוכה